עטלפי הפרי המצויים בארץ הם יצורים חברתיים החיים במושבות הממוקמות במערות, מחבואים ועל עצים. אולם מאז התחילו תושבי הארץ ליישב את האדמה ולבנות ערים, למדו העטלפים להתאקלם גם בסביבה העירונית תוך כדי שהם הופכים את החניונים, עליות גג, מרתפים ובתים נטושים למושבות החדשות שלהם.
העטלפים יבחרו בקפידה את מקום המושבה וידאגו שמקום זה יספק להם את ההגנה והפרטיות לה הם זקוקים במהלך שעות היום.
עם רדת השמש יצאו העטלפים במעוף אחר מזון, מעוף שבמקרים מסוימים עשוי להגיע לעשרות ק"מ בלילה.
יכולת המעוף המרשימה של העטלפים יחד עם ההתאקלמות העירונית שלהם הופכת למעשה אזורים רבים במדינת ישראל בעיר ובכפר לאזורי המחיה של העטלפים.
במעופם ינפנפו העטלפים כ- 20 נפנופים בשניה, מה שיאפשר להם יכולות תמרון ייחודיות מחד ומאידך ידרוש מהם אנרגיה (קלוריות) רבה. מאחר ותזונת העטלפים מבוססת פחמימות ומשום שהם צורכים בלילה כמות מזון העשויה להגיע למשקל גופם, עליהם לעכל במהירות כמויות כמה שיותר גדולות של מזון על מנת שיוכלו להמשיך לעוף באין מפריע. תהליך מטבולי זה מטבע הדברים מאלץ את העטלפים להפריש את כל מה שאינו נחוץ להם, והפרשות אלו יקרו בכל מקום בו יסעדו העטלפים או יעופו מעליו בעודם מעכלים את המזון. העטלפים ניזונים בעיקר מעצי: פיקוס, שקמה, תמרים, תאנה, חרוב, אזדרכת, תות עץ, ועוד רבים..
מאחר והסביבה העירונית והכפרית מלאות בעצי פרי אלו ,בבריכות שחיה ומקורות מים אחרים מהם שותים העטלפים ,לכלוך המרצפות רכבים וקירות הבתים הוא תהליך בלתי נמנע שרק באמצעות התערבות טכנולוגית ניתן לפתור.